<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן כ"ט</h1>
<h2>דף צז:</h2>
כחל, משנה [ק"ט ע"א], הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו, בגמ' א"ר זירא אמ' רב אינו עובר עליו ומותר. פשוט' של גמר' ושיטתא מוכחא דמתניתי' ומילתא דרב כולהי בצלי איירי. וטעמ' דמותר משום דחלב שחוטה מדרבנ' בעלמ' אפילו כשפירש, ומתניתי' דמייתי עלה, מיירי נמי בצלייה דע"י בישול ליכא מאן דשרי בלא קריעה, משום דפליט והדר בלע והוה ליה חלב שחוטה שפירש. תניא כלישנא קמא כחל שבישלו בחלבו מותר, פי' הא נמי משמע בצלי דע"י בישול ליכ' מאן דשרי. וקיבה שבישלה בחלבה אסורה, פי' אפי' צלאה, ומה הפרש בין זה לזה, זה כנוס במיעיו וזה אין כנוס במיעיו, פי' הקיבה כונס החלב ממקום אחר, שינקתו מדדי אמו ופירש מחיים, וכחל אינו כנוס ממקום אחר ומעולם לא פירש מן הדד. כיצד קורעו, אמתניתי' קאי דאפי' לצלייה בעי קריעה שתי וערב לכתחלה דנורא לא משאב שאיב כמו דם. א"ל ר' אלעזר לשמעי' קרע לי ואנא איכול, מאי קמ"ל, דלא בעינן שתי וערב לצלייה ופליג אדרב יהודה, א"נ לקדירה, פי' קריעת שתי וערב. זווקו לה כחלי, פי' בלא קריעה צלו לה בשפוד, והאנן תנן הכחל קורעו, אלמ' דסתם התלמוד משמ' ליה מתניתי' בצלי, והכי הוה משמ' ליה עד השתא דדומיא דלב דקתני קורעו לאחר בישולו, וההוא בישול משמע בכיצד צולין [ע"ד ע"א], דצלייה הוא, דבעי לפר' טעמא, מאי טעמא לאו משום דאמרי' כבולעו כך פולטו, וההוא טעמא לא שייך אלא בצלייה. ההוא לקדירה, רב נחמן הוה סבר דמתני' בקדירה מיירי, וסיפא קתני לא קרעו אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עובר, דחלב שחוטה ליתא מדאורית', אבל איסור' דרבנן איכא, מכלל דרב דאמ' כלישנא קמא אינו עובר עליו ומותר בצלייה קאמר, וברייתא נמי דקתני כחל שבישלו מותר בצלי, ואפי' הכי קא מפ' רב יהודה דלצלי בענן שתי וערב לכתחלה, מכלל דלקדירה אפי' בקריעת שתי וערב אסור לכתחלה. וכן כתוב בהל' גדולו'. היכי דקרעיה שתי וערב ומלחיה, לכתחלה לא לישדייה בו בקדירה, ואי שדייה שרי, והא דאמר' [צ"ז ע"ב] כחל בס' וכחל מן המניין, היכ' דלא קרעיה ובשליה בהדי בישרא. שמעי' מינ' מלש' הלכ' גדול', דקיימא לן כלישנא קמא דרב, ובצלי דוקא, ובקדירה לא שרינן לכתחלה ואפי' בקריעת שתי וערב, אע"ג דר' אלעזר בקריעת שתי או ערב לצלי, והני תרי לישני דאמ' אליב' דר' אלעזר, ה"פ אי אמרת ומוקמת למתניתי' בצלי, משמ' ליה קריעה דמתני' או שתי או ערב, וא"נ מוקמת למתניתי' בקריע' שתי וערב תוקמה בלקדירה וכדרב נחמן. וג' מחלוק' בקריע' צלי, דלישנא קמא דרב בענן קריעה שתי וערב, ולר' אלעזר שתי בלא ערב, ולר' נחמן אי שפדיה בשפודא, בנקיבת השפוד סגי ליה אפי' בלא שתי והיינו קריעתו. ומצינו נמי למימ' דר' אלעזר ורב נחמן לא פליגי, דר' אלעזר מיירי שצלאו על גבי גחלים, ורב נחמן מיירי בשפודא, דומיא דההי' פ' גיד הנשה [צ"ג ע"ב], האי אומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפי' לקדירה שפיר דמי, שפדיה בשפודא מידב דייב דמיה, אגומריה פליגי בה וכו', ונראה דרב יהודה דאמ' קורעו שתי וערב וטחו בכותל, שהוסיף אמתני' טיחת הכותל, ונרא' דהכי בעי למימ', מתני' דלא אדכר טיחת הכותל אלא קריעה לחודה מיירי בצלי, ועל ידי טחיית כותל אפי' לקדיר' שפיר דמי, והא דאמ' פ' גיד הנשה כחל בס' וכחל מן המניין, מיירי בכחל שלם שאינו קרוע ומפליט החלב בחתיכות ע"י רתיחה, וגם הוא עצמו חוזר ובולעו ומה שהוא מן המניין, הוא אינו נאסר מחמ' החלב קודם שפירש, ומה שחוזר ובולע מה שהפליט אינו בולע יותר משאר חתיכות ואין בו בנותן טעם, הילכך הוה ליה כשאר חתיכות המבטלין אותו. אמ' רב יצחק בר משרשיא וכחל עצמו אסור, מפני שהוא בולע בתוכו ואתי לחלופי בטיפת חלב שנפלה על החתיכה דחתיכה עצמה נעשית נבילה. ואם נפלה לקדירה אחרת אסורה. פר"ח קיימא לן כלישנא קמא דרב כחל שבישלו בדיעבד מותר וה"מ כשנתבשל הכחל לבדו. אבל אם נתבשל בבשר אחר אסור מדרבנן. אבל קרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לקדירה. שיטת פר"ח, בעי למימ' כרב ומתניתי' מיירי בבישול בקדירה וכגון שהיה במים ונתבשל בו יותר מס' בכחל, הילכך לכתחלה אסור דאין מבטלין איסור לכתחלה, אבל בשלו ולא קרעו מותר דקודם פליטה אינו נאסר הכחל כדפרי', גם מה שפולט בטל ברוטב, אבל בהדי בשר, הכחל אסור מדרבנן דגזרינן כחל אטו שאר חתיכות שבקדירה, דילמא אתי לחלופי באחת מחתיכות שבקדירה, שאם תפול עליהם טיפת חלב ונתנה בה טעם ולא ניער וכיסה, ויאמרו כשם שהכחל מותר כך אותה חתיכה מותרת, וברייתא דתני' כוותי' דרב כחל שבישלו בחלב מותר, כגון שבישלו במים שיש בהן לבטל הפליטה ובכוליה משערינן. קיבה שבישלה בחלבה אסורה וכו', כיצד קורעו אמתניתן קאי, כיצד קורעו שיהא מותר לבשל, שתי וערב וטחו בכותל, אע"ג דלא אידכר במתנית' טחיית הכותל, מסתמא על ידי קריעה לחודה אינו יוצא בלא טיחת הכותל, קרע לי ואנא איכול, מאי קמ"ל מתנית' היא, הא קמ"ל דלא בעינן שתי וערב לצלי, א"נ שלא תטעה דמתני' מיירי בצלי, אבל לקדירה [לא] סגי (לקדירה) [בקריעה]. זווקו לה כחלי כחלי, והא אנן קורעו, קס"ד דלצלי בעי קריעה, ההוא לקדירה ותחיבת השפוד כמו קריעת שתי בלא ערב, שמעי' מדר' אלעזר דלצלי סגי בקריעה שתי בלא ערב ולקדירה שתי וערב, וליכא פלוגתא בכולי שמעתא. וזה הזקיק פר"ח לחלק בין כחל שנתבשל לבדו בין נתבשל עם שאר חתיכות, משום דלפירושו מיירי מתני' דקתני אינו עובר עליו בבישול בקדירה, א"כ הא דאמ' בפ' גיד הנשה [צ"ז ע"ב] כחל עצמו אסור היכי משכחת לה, אבל לפי שיטת הלכו' גדו' שאוסרות בבישול מיירי מתני' בצלי, אבל בבישול בלא קריעה, כחל אסור בין לעצמו בין עם שאר הבשר. [קי"א ע"א] כחלא עלוי בישרא אסיר חלב סרוכי מסריך, לא ידענ' שפיר למה לא יאסור הכחל עצמו מה שזב מן העליון נבלע בצד התחתון, אם לא שנאמר מחמ' האור החלב יוצא מן הכחל מכל צדדין ואינו מניחו ליסרך, וזה מוכיח קצת כפר"ח שמתיר לצלות בקריעה שתי בלא ערב, הרי בשעת קריעה אין כל חלבו יוצא ממנו, אלא שהאור גומר ומוציאו, אבל אי לא שרינן לצלות אלא לאחר קריעת שתי וערב, הרי לא נשאר בו חלב קודם צלייה. מי' לפי שפירשתי דדוקא ע"י טחיית כותל גומר להוציאו, ולעניין צלי לא בענן טחיית כותל אתי שפיר.
<h2>דף קט:</h2>
כחל, משנה [ק"ט ע"א], הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו, בגמ' א"ר זירא אמ' רב אינו עובר עליו ומותר. פשוט' של גמר' ושיטתא מוכחא דמתניתי' ומילתא דרב כולהי בצלי איירי. וטעמ' דמותר משום דחלב שחוטה מדרבנ' בעלמ' אפילו כשפירש, ומתניתי' דמייתי עלה, מיירי נמי בצלייה דע"י בישול ליכא מאן דשרי בלא קריעה, משום דפליט והדר בלע והוה ליה חלב שחוטה שפירש. תניא כלישנא קמא כחל שבישלו בחלבו מותר, פי' הא נמי משמע בצלי דע"י בישול ליכ' מאן דשרי. וקיבה שבישלה בחלבה אסורה, פי' אפי' צלאה, ומה הפרש בין זה לזה, זה כנוס במיעיו וזה אין כנוס במיעיו, פי' הקיבה כונס החלב ממקום אחר, שינקתו מדדי אמו ופירש מחיים, וכחל אינו כנוס ממקום אחר ומעולם לא פירש מן הדד. כיצד קורעו, אמתניתי' קאי דאפי' לצלייה בעי קריעה שתי וערב לכתחלה דנורא לא משאב שאיב כמו דם. א"ל ר' אלעזר לשמעי' קרע לי ואנא איכול, מאי קמ"ל, דלא בעינן שתי וערב לצלייה ופליג אדרב יהודה, א"נ לקדירה, פי' קריעת שתי וערב. זווקו לה כחלי, פי' בלא קריעה צלו לה בשפוד, והאנן תנן הכחל קורעו, אלמ' דסתם התלמוד משמ' ליה מתניתי' בצלי, והכי הוה משמ' ליה עד השתא דדומיא דלב דקתני קורעו לאחר בישולו, וההוא בישול משמע בכיצד צולין [ע"ד ע"א], דצלייה הוא, דבעי לפר' טעמא, מאי טעמא לאו משום דאמרי' כבולעו כך פולטו, וההוא טעמא לא שייך אלא בצלייה. ההוא לקדירה, רב נחמן הוה סבר דמתני' בקדירה מיירי, וסיפא קתני לא קרעו אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עובר, דחלב שחוטה ליתא מדאורית', אבל איסור' דרבנן איכא, מכלל דרב דאמ' כלישנא קמא אינו עובר עליו ומותר בצלייה קאמר, וברייתא נמי דקתני כחל שבישלו מותר בצלי, ואפי' הכי קא מפ' רב יהודה דלצלי בענן שתי וערב לכתחלה, מכלל דלקדירה אפי' בקריעת שתי וערב אסור לכתחלה. וכן כתוב בהל' גדולו'. היכי דקרעיה שתי וערב ומלחיה, לכתחלה לא לישדייה בו בקדירה, ואי שדייה שרי, והא דאמר' [צ"ז ע"ב] כחל בס' וכחל מן המניין, היכ' דלא קרעיה ובשליה בהדי בישרא. שמעי' מינ' מלש' הלכ' גדול', דקיימא לן כלישנא קמא דרב, ובצלי דוקא, ובקדירה לא שרינן לכתחלה ואפי' בקריעת שתי וערב, אע"ג דר' אלעזר בקריעת שתי או ערב לצלי, והני תרי לישני דאמ' אליב' דר' אלעזר, ה"פ אי אמרת ומוקמת למתניתי' בצלי, משמ' ליה קריעה דמתני' או שתי או ערב, וא"נ מוקמת למתניתי' בקריע' שתי וערב תוקמה בלקדירה וכדרב נחמן. וג' מחלוק' בקריע' צלי, דלישנא קמא דרב בענן קריעה שתי וערב, ולר' אלעזר שתי בלא ערב, ולר' נחמן אי שפדיה בשפודא, בנקיבת השפוד סגי ליה אפי' בלא שתי והיינו קריעתו. ומצינו נמי למימ' דר' אלעזר ורב נחמן לא פליגי, דר' אלעזר מיירי שצלאו על גבי גחלים, ורב נחמן מיירי בשפודא, דומיא דההי' פ' גיד הנשה [צ"ג ע"ב], האי אומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפי' לקדירה שפיר דמי, שפדיה בשפודא מידב דייב דמיה, אגומריה פליגי בה וכו', ונראה דרב יהודה דאמ' קורעו שתי וערב וטחו בכותל, שהוסיף אמתני' טיחת הכותל, ונרא' דהכי בעי למימ', מתני' דלא אדכר טיחת הכותל אלא קריעה לחודה מיירי בצלי, ועל ידי טחיית כותל אפי' לקדיר' שפיר דמי, והא דאמ' פ' גיד הנשה כחל בס' וכחל מן המניין, מיירי בכחל שלם שאינו קרוע ומפליט החלב בחתיכות ע"י רתיחה, וגם הוא עצמו חוזר ובולעו ומה שהוא מן המניין, הוא אינו נאסר מחמ' החלב קודם שפירש, ומה שחוזר ובולע מה שהפליט אינו בולע יותר משאר חתיכות ואין בו בנותן טעם, הילכך הוה ליה כשאר חתיכות המבטלין אותו. אמ' רב יצחק בר משרשיא וכחל עצמו אסור, מפני שהוא בולע בתוכו ואתי לחלופי בטיפת חלב שנפלה על החתיכה דחתיכה עצמה נעשית נבילה. ואם נפלה לקדירה אחרת אסורה. פר"ח קיימא לן כלישנא קמא דרב כחל שבישלו בדיעבד מותר וה"מ כשנתבשל הכחל לבדו. אבל אם נתבשל בבשר אחר אסור מדרבנן. אבל קרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לקדירה. שיטת פר"ח, בעי למימ' כרב ומתניתי' מיירי בבישול בקדירה וכגון שהיה במים ונתבשל בו יותר מס' בכחל, הילכך לכתחלה אסור דאין מבטלין איסור לכתחלה, אבל בשלו ולא קרעו מותר דקודם פליטה אינו נאסר הכחל כדפרי', גם מה שפולט בטל ברוטב, אבל בהדי בשר, הכחל אסור מדרבנן דגזרינן כחל אטו שאר חתיכות שבקדירה, דילמא אתי לחלופי באחת מחתיכות שבקדירה, שאם תפול עליהם טיפת חלב ונתנה בה טעם ולא ניער וכיסה, ויאמרו כשם שהכחל מותר כך אותה חתיכה מותרת, וברייתא דתני' כוותי' דרב כחל שבישלו בחלב מותר, כגון שבישלו במים שיש בהן לבטל הפליטה ובכוליה משערינן. קיבה שבישלה בחלבה אסורה וכו', כיצד קורעו אמתניתן קאי, כיצד קורעו שיהא מותר לבשל, שתי וערב וטחו בכותל, אע"ג דלא אידכר במתנית' טחיית הכותל, מסתמא על ידי קריעה לחודה אינו יוצא בלא טיחת הכותל, קרע לי ואנא איכול, מאי קמ"ל מתנית' היא, הא קמ"ל דלא בעינן שתי וערב לצלי, א"נ שלא תטעה דמתני' מיירי בצלי, אבל לקדירה [לא] סגי (לקדירה) [בקריעה]. זווקו לה כחלי כחלי, והא אנן קורעו, קס"ד דלצלי בעי קריעה, ההוא לקדירה ותחיבת השפוד כמו קריעת שתי בלא ערב, שמעי' מדר' אלעזר דלצלי סגי בקריעה שתי בלא ערב ולקדירה שתי וערב, וליכא פלוגתא בכולי שמעתא. וזה הזקיק פר"ח לחלק בין כחל שנתבשל לבדו בין נתבשל עם שאר חתיכות, משום דלפירושו מיירי מתני' דקתני אינו עובר עליו בבישול בקדירה, א"כ הא דאמ' בפ' גיד הנשה [צ"ז ע"ב] כחל עצמו אסור היכי משכחת לה, אבל לפי שיטת הלכו' גדו' שאוסרות בבישול מיירי מתני' בצלי, אבל בבישול בלא קריעה, כחל אסור בין לעצמו בין עם שאר הבשר. [קי"א ע"א] כחלא עלוי בישרא אסיר חלב סרוכי מסריך, לא ידענ' שפיר למה לא יאסור הכחל עצמו מה שזב מן העליון נבלע בצד התחתון, אם לא שנאמר מחמ' האור החלב יוצא מן הכחל מכל צדדין ואינו מניחו ליסרך, וזה מוכיח קצת כפר"ח שמתיר לצלות בקריעה שתי בלא ערב, הרי בשעת קריעה אין כל חלבו יוצא ממנו, אלא שהאור גומר ומוציאו, אבל אי לא שרינן לצלות אלא לאחר קריעת שתי וערב, הרי לא נשאר בו חלב קודם צלייה. מי' לפי שפירשתי דדוקא ע"י טחיית כותל גומר להוציאו, ולעניין צלי לא בענן טחיית כותל אתי שפיר.
<h2>דף קי.</h2>
תני בתוספתא [פ"ח ה"א] בשר בחלב נוהג בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמקדשין, ותו תני [ה"ב] כחל של מניקה קורעו ומוציא את חלבו, לא קרעו אינו עובר עליו. תשובת רבי' שמשון. אשר שאלת על ירך שנמלחה עם כחלה בעוד הכחל מחובר בה ולא נקרע כלל. אם בבהמות שבזמן הזה סמוך לפורים אינם חולבות והוה ליה שאינם מניקות ושרי, והוה ליה מיעוטא דמיעוט', ואפי' ר' מאיר מודה דלא חיישי', וצורי' יפדה נפשי' מכל צרה. שמשון בר אברהם זלה"ה. ובתשוב' רבי' שלמה כתוב דהלכה רווחת בישר' בין מניקה בין שאינה מניקה לא חילקו בדבר משום גזירה.
